הסיפור מאחורי הקמת העמותה:

הרעיון להיווסדותה של העמותה נולד מסיפורו האישי והמטלטל של יזהר דוד.

זהו סיפור על אומץ, על חוסן נפשי, על נתינה אינסופית,והכי חשוב, על הקרבה ענקית של חיים אישיים.

יזהר מתחיל את שירותו הצבאי כלוחם ומפקד בפלגת עורב גולני. בסיום השירות, הוא בוחר להתגייס לשב"כ ומתחיל שם בקריירה מרשימה. לאור ביצועיו והישגיו הוא עולה ומטפס במעלה הסולם.

יזהר משקיע את כל חייו ומרצו ביחידת רכזי השטח בשומרון בתקופות הכי מטלטלות וסוערות שידעה ארצנו מבחינת פיגועי תופת המוניים, תקופת האינתיפאדה ה-1 וה-2.  במהלך תקופות מרעידות אלו, בה כולנו חיינו תחת איומי פיגועים יומיומיים, חרדה ובהלה להסתובב בחוץ, יזהר היה אחראי על סיכול עשרות פיגועים והצלת מאות אזרחים. 

אולם היה מחיר כבד לתפקיד אותו לקח על עצמו.  הדילמות הערכיות והמוסריות שהתמודד עמן, המראות המטלטלים אליהם נחשף בזירות הפיגועים- כל אלה החלו לרסק אט אט את נפשו.

עם השנים יזהר מפתח את אותו פצע מדמם ומרסק הנקרא פוסט טראומה.  לפצע המדמם הזה חוקים משל עצמו. הפצע האכזרי הזה ממשיך לצמוח ולגדול מבפנים והופך אט, אט, לפצצה מתקתקת. ככה זה ממשיך ת ש ע  שנים תמימות. ויזהר, לא מספר על כך לאיש. הוא ממשיך למלא את תפקידו הדורש ממנו להיות בשיא הריכוז ובשיא החדות מבלי להסיר את עיניו מהמטרה, בעוד הפצע בועט בו בכל עוזו בלי שיש לו לאן לברוח. יזהר ממשיך את תפקידו במסירות ובאדיקות כשהוא רואה לנגד עיניו רק מטרה אחת:

להמשיך ולהציל חיים של אזרחים.

בספרו המרתק "פצצה מתקתקת" מתאר יזהר את הרגע הנורא מכל בחייו, אותו רגע בו הוא עומד על קצה הצוק ועומד לעשות את הצעד הנורא מכל. אך בדקה ה-90 הוא עוצר. הוא מחליט כי הוא בוחר בחיים. הוא מחליט כי הוא הולך לטפל בעצמו ולעשות את הליך ההכרה באגף השיקום.

באותם רגעים הוא מבטיח לעצמו כי יקים עמותה על מנת לאתר את כל אותם 40,000 יוצאי ויוצאות צבא וכוחות הבטחון (שעד לא מזמן הוא היה כמוהם) ולסייע להם בהליך ההכרה כדי שיזכו בחיים מלאים ומספקים.

יזהר הוא הלום קרב הראשון המקבל את אות המופת השיקומי. מעבר להיותו יו"ר העמותה ומייסד שותף שלה, יזהר הוא יזם חברתי, מייסד ומנכ"ל ראשון של המדרשה למנהיגות ישראלית משותפת. איש חינוך, ומרצה על פוסט טראומה בכל הארץ.